לפעמים אדם איננו יודע אם הוא חי חיים סוערים או שמא לחיות פירושו לסעור. לפעמים הוא חושש שאם יבוא שקט, יהיה זה סימן לכך שימיו מתקרבים לסיומם, ובו בזמן, הוא יודע, אם הסערה תמשיך, אין בטחון שיישאר די ממנו כדי לצלוח אותם. וכך ניתן להמשיך חיים שלמים, בין האימה מפני שוך הסופה ובין המאבק המתמיד להישאר עומד במהלכה. ורק לבסוף, בשוכבו על הגב, אפוס כוחות, אדם מבין: השקט, כמו הסערה, היה בתוכו. ולעתים, החיים פירושם לסעור, ולעתים, פירושם לשקוט.