ברגע עייף מאוד, חבר אמר לי: תה, אולי תשקול את האפשרות שתתפרנס ממשהו שהוא לא כתיבה? זה לא אומר לוותר על החלום, רק שתפסיק להילחם כל הזמן כדי לשרוד.
האמירה גרמה לי להביט בו. הוא לא הבין, המאבק כדי לשרוד מזין את החלום. קל מדי לוותר עליו כשיש אפשרויות, כשהחיים נוחים, כשאין כורח הנושף במורד העורף ומזהיר שהעולם עומד לכלותך. להפסיק להילחם כדי לשרוד פירושו להפסיק להילחם כדי להגשים.
שקלתי להגיד - אתה יודע, גבריאל גרסיה מרקס אמר פעם: רק כשהצלחתי באמת, בתור סופר, הבנתי שכתיבה נעשית ברובה בידי אנשים עייפים, שנאלצים לפנות זמן למטלה על חשבון שעות השינה שלהם. רק אז הבנתי שעדיף לכתוב כשערניים. ושזה כנראה נכון. כי את יצירתו הגדולה ביותר כתב כשהוא ערני עד מאוד, ערני ונטול ברירות בתכלית. הוא מכר את רכבו, בזבז את חסכונותיו כדי שיוכל לכתוב בלי לעבוד למחייתו, עד שהכסף נגמר ואשתו נאלצה לבקש אשראי מהקצב והחנוון בשביל שיוכלו להרשות לעצמם לאכול. הוא סיכן את עתידו ואת עתיד משפחתו, חי על פת לחם. סופר שכל ארבעת ספריו מכרו בקושי חמשת אלפים עותקים. הוא כתב וכתב, ספר שהתארך הרבה מכפי שציפה, והשליך עצמו לגלים הגבוהים של העולם, בהם מרבית החלומות טובעים ונעלמים. על אף שהיה יכול להמשיך להתפרנס, על אף שהיה יכול לכתוב, כפי שכתב עד אותה עת, בין שעות עבודה לשעות עבודה.
וספרו היה לרב מכר, ושמו זכה לתהילה, ולפרס נובל, ולחיי יצירה מלאים. כי המאבק הזין אותו. כי המאבק לא הותיר לו ברירה. על זה אתה רוצה שאוותר?
רציתי לומר זאת לחבר, כדי שיבין. אך ידעתי שעל כל גרסיה מרקס אחד יש אלף אחרים, אם לא עשרת אלפים, שלא זוכים להצלחה. שהאשראי שלהם נגמר, החובות נערמים, הספר אינו מצליח והחלום נשבר ומתרסק מתחת למשקל המציאות הקשה. לכן שתקתי את כל זה בתוכי.
ולבסוף אמרתי: לפעמים, צריך להאמין מאוד במשהו כדי להמשיך לעסוק בו, אחרת מאבדים תקווה.
נדמה לי שהוא שמע אותי, רגע לפני שהגלים הפרידו בינינו, והפסקתי להיות אדם מותש, ושבתי להיות איש הנאבק על חייו, ערני בצורה בלתי אפשרית מרוב צורך. כי כל דבר אחר, פירושו יהיה להיאבד מתחת למשקל המים הגואים.