על אף הכול

חלמתי עלייך היום. חלפו מספר שנים מאז זכרתי אותך כך, בכזו בהירות. וכשזכרתי, זה היה בעיקר את הכעס, את האכזבה. חוסר ההגינות שלא הצלחתי למצוא לה שם. היינו חברים טובים, חשבתי אז. כן, אהבתי אותך עד כלות הנשמה ואת לא אהבת כך אותי, אבל ראשית כל היינו חברים. עניין ילדותי שכזה, מהסוג שמחכימים ממנו עם השנים, האמונה שחברות שורדת הכול, שאפשר להחזיק מעמד גם כשצד אחד מאוהב באופן נואש והאחר לא. אבל הייתי גבר תמים בשנים ההן, ונאחזתי בחברות כאילו הייתה חבל בטחון לקראת נפילה העתידה לבוא (כי אמנם הייתי תמים, אבל לא טיפש, וידעתי שנפילה אכן תבוא). אינני בטוח שאת יודעת שעוד האמנתי בחברות הזאת הרבה לאחר שנסתיימה. והפסקתי להאמין רק כשאמא נפטרה, ולא באת להיות לצדי. ורק עוצמת הצער הצליחה לעמעם את מידת האכזבה, את הפצע הישן שהחל שוב לזוב מוגלה. לא באת, לא התקשרת, לא שלחת הודעה. ומאז כעסתי, ולא הצלחתי להפסיק.

על כל פנים, חלמתי עלייך ועתה אני זוכר. לא את הכעס, אלא את כל השאר. אולי מפני שבחלום ראיתי אותך פנים אל פנים שוב. יכולתי להריח אותך, את ניחוח הרוזמרין שתמיד היה בשיערך. הרגשתי את קרבתך מעוררת את הגוף, בדרך שאין דומה לה. התמהיל הארור ההוא של היסוס וחיבה, הצורך מקהה הנשימה לשלוח יד והידיעה שאין בה טעם. בחלום חיבקתי אותך, בדיוק כפי שלפעמים הייתי עושה. תלתלייך הרכים כנגדי, גופך הגמיש, זרועותייך נרגשות למגע, כן, גם אז, אני יודע שהיית נרגשת. אולי לכן תמיד חשבתי שיש סיכוי, כי גופך הגיב לשלי, גם בשעה שלבך עלה בעינייך והשיב התנצלות. גוף לגוף, יכולתי לדמיין שאנו חולקים אותו הרגש. אך אין די בכמיהה למגע. גם אם ערגת אליי בסתר, במקום האסור של מחשבתך, היית מסיטה מבט לפני שאוכל לרכון אלייך, מתרחקת טרם החיבוק היה מתגבר לסערה, מותירה אותי אדם צמא במדבר הצופה אליי פלג מים ואינו מצליח להביא אותם עד פיו. הכול חזר בחלומי. ניחוחך, מגעך, הכאב הפיזי החולף בגוף כשאת מתרחקת.

הזיכרון מתפוגג עם לכת החלום. הפרטים חומקים, דולפים בין האצבעות ומותירים אותן לחות, יחד עם העיניים. וגם הלחות הזאת תיבש בקרוב, ולא יהיה לך זכר. אולם דעי שלרגע חיבקתי אותך בעוצמה כה רבה עד כי פחדתי ששנינו נישבר זה לתוך זה. וגם היום, יש בכוחך להעלות בי דמעות בלילות. וכל הכעס שבעולם אין בו די להשכיח כמה אהבתי, וכמה לא הצלחתי להפסיק. וכמה אני מקווה שלפעמים את חולמת אודותיי, ונמלאת שמץ געגוע. על אף הכול.

    1