בנסיעה מאוחרת וריקה ברחובות העיר האפורה, אוטובוס מהורהר אמר לי: תה, לכולם ברור שהשמש מאירה, אבל האם גם היא יודעת זאת? אולי מנקודת המבט שלה, היא בכלל גרם שמיים אפלולי, שיכול רק לקנא בנקודות האור המרוחקות שבשמיים. אז התעקם מעט בעצב, הציץ בנהג והוסיף: כמו אדם, שיכול לקחת את כולם לאן שרק ירצה, אבל לעולם לא להבחין במקומות שאליהם היה יכול לקחת את עצמו.
שקלתי לספר לו שכל האנשים שוכחים שהם יכולים לבחור היכן להיות. ובכלל, רובנו חיים במקומות שאליהם התרגלנו, לפי לוחות זמנים שקבעו לנו אחרים. אך התחנה שלי הגיעה, ונאלצתי לרדת לפני שהחלפנו עוד מילה.