התעוררת עם תחושה חסרת שם. לרגע גיששת אחריה בתוכך, אולי פעם ידעת את שמה, אך את מרבית הדברים כבר הספקת לשכוח. אתה מבלה ימים רבים בשכחה לאחרונה, מבקש לא לזכור מקומות, תאריכים ושמות חשובים, באותה נחישות שבה פעם התאמצת לשננם. אתה מחפש סיבות להרפות מרגעים יקרים, מפחית מחשיבותם עד שהם מתמעטים, מתקצרים דיים כדי ליפול בסדקי הזיכרון. אינך נזקק להתמדה בכך, די בשהות זריזה, בדקה שבה הם יידמו פעוטים להפליא כדי שיחמקו מפניך. מחר תשכח עוד דבר שהיה יקר ועתה מעורר בך כאב פשוט מעצם היותו חסר. אולי כך, ביום מן הימים, תוכל להיתקל בו מחדש ולשמוח. התחושה מתחזקת, מתעקשת לתפוח. הלשון נזכרת בהברה ראשונה. אולי היא החלה בא'.