2015 © כל הזכויות שמורות. נבנה באמצעות וויקס.

  • תה

חלד וטריליון והאתגר הגדול


פעם התווכחו האל חלד והממציא הידוע טריליון על אהבה. כל אחד מהשניים טען שהוא מבין את משמעות המושג טוב מהאחר. כשהוויכוח התדרדר לכדי צעקות, החליטו שני החברים להימנע מדיון נוסף ולפתור זאת בתחרות בנושא שבו התמחו שניהם: בריאה.

אותי הזמינו כדי לשפוט מי מהם הצודק, כי היו משוכנעים שנטייה לכאן או לכאן אין לי. אני הסכמתי בחשש, כי ידעתי, לדאבוני, שלכל אחד מהשניים יש סיבות משלו להאמין בצדקתו. חלד, הלא, בילה נצח אחד ויותר בחיזור אחר האלה תבל, וטריליון, שמו יצא למרחקים כממציא הראשון והאחרון למכונת אהבה. אך שני סיפורים אלה, כבר סופרו במקום אחר.

כך או כך, יצאו השניים לברוא אהבה, כל אחד בדרכו. אמנם ידעו את הבסיס למלאכה, אולם עתה נגשו לאתגר מזווית חדשה. הרי כל אדם יכול לברוא אהבה מקרית – מרביתנו עושים בדיוק כך, לעתים אפילו מספר פעמים לאורך חיינו – אבל לברוא אהבה יש מאין, במכוון? זאת יכולים רק אלים וממציאים מבריקים לעשות.

עמלו השניים, כל אחד בנפרד, שישה ימים ושבעה לילות (כי להפוך את סדר הדברים, תמיד אהבו). לבסוף הזמינו אותי לראות ולבחון את מעשה ידיהם.

ראשון הלכתי אל הממציא טריליון. במעבדתו בנה מן היסוד זוג אוטומטונים, שמינם אינו ברור. את גופם, סיפר לי, ייצר בשעה זריזה מגרוטאות שונות שמצא במעבדתו, כי מעולם לא אהב לבזבז, ובלאו הכי חש שאת האתגר יוכל לנצח בשימוש בכל חומר שברשותו. לכן היו מורכבים מצורות משונות וקימורים בולטים שכל אדם אחר היה עשוי לראותם כבלתי ניתנים לאהבה בתכלית. אולם הממציא האמין באמת ובתמים שאהבה מקורה בפנימיות – או לכל הפחות, באלגוריתם מוצלח דיו – ולכן אין הצורה משנה במיוחד.

משום שהיו מורכבים מגרוטאות, היו האוטומטונים שונים בצורתם גם זה מזה. האחד היה רבוע ומלא זיזים. גפיו, ששימשו הן כזרועות והן כרגליים, בלטו משישה מקומות שונים בגופו. ארבע עיניו פנו לכיוונים שונים בתכלית, וכך גם ארבעת אפיו, ארבעת פיותיו וארבע אוזניו.

השני היה עגלגל יותר, מסוגל להתהפך מצד אחד לאחר ללא קושי. טריליון הקפיד כי גם הוא יהיה בעל מספר שווה של איברים כבן-זוגו, כדי שלשניים יהיה דבר-מה במשותף, וכדי להקל על הזוג להחזיק ידיים אם יחשקו בכך. אך את איבריו השונים היה יכול למשוך אל תוך גופו, כדי שלא יפריעו לו להתהפך אם ירצה.

"מה אלה?" תהיתי בחלחלה כשראיתי אותם לראשונה.

"אלה, תה, הם זוג אוהבים. אל תניח לצורתם החיצונית להטעותך, כי היכן שהן לוקים בעיניך בחסר במראה, יפצו עשרות מונים בפנימיותם. ובלאו הכי, אינך בדיוק במצב לשפוט את צורתם של אחרים."

"סליחה?"

"אך אין זה משנה. כעת אתה רואה שאני בהחלט צודק בדיון עם חלד הצעיר והמטופש."

"מיד נבדוק," מלמלתי, וניגשתי אל הזוג.

"ערב טוב," אמרתי.

"ערב נפלא," השיב האוטומטון העגלגל בקול גבוה, צלול ומתוק שבקע מפיו הקרוב.

"האמנם נפלא?"

"בוודאי, אדוני היקר," אמר. תכף הבחנתי שכדרך מכונותיו של הממציא, סיגל לעצמו האוטומטון את צורת דיבורו. "ערב שבו אני לצד אהבת-חיי, כיצד יוכל להיות פחות מנפלא?"

"כיצד באמת," הרהרתי. "אולי אם תריבו, נאמר? לא שאני מאחל לכם דבר שכזה, אך נאמר ויתרחש?"

"ואיך נריב, אדון יקר, כשאנחנו כה אוהבים?" אמר העגלגל ונשק בעדנה לאחת מידיו של הרבוע, אשר הפנה את עיניו המאוהבות לעברו.

"אולי אם יעשה אהובך משהו שלא לרוחך?" הצעתי.

"כדוגמת מה?" הסתקרן העגלגל.

"נניח לרגע שתרצה ללכת לקולנוע, ודווקא באותו יום יעדיף להישאר בבית ולשמן את ציריו."

"הו," התערב המרובע, קולו עמוק ונעים. "אין זה אפשרי בכלל. לעולם לא הייתי רוצה לבלות ערב בבית בלעדי בן-זוגי."

"ואני, לא הייתי עוזב את ביתי בלעדיו!" הכריז העגלגל. ומרוב התרגשות, נשקו השניים זה לזה בכל פיותיהם.

"כמובן שלא, כמובן שלא," אמרתי. "למרות שלפעמים עשוי לקרות שתרצו מעט זמן בנפרד, הלא כן?"

"מדוע?" תהה העגלגל. "עצם המחשבה על פרידה -ולו למספר רגעים-! מעוררת בתוכי כאב איום עד כדי נורא."

"הבנתי. בסדר, אבל יתכן שתרצו לעשות דברים שונים באותו הזמן?"

"יתכן," הסכים העגלגל בהיסוס.

"ובמקרה הקולנוע שעליו דיברנו, מה תעשו? כי להיפרד אחד מהאחר, נדמה שאינכם מסוגלים."

"כמובן שהייתי נשאר עמו בבית," הכריז העגלגל.

"לא, לא הייתי מניח לך, יחד היינו הולכים לקולנוע, כי אהבתנו חשוב לי מכל," מיהר לומר הרבוע.

"אהובי!"

"אהובי!"

נרתעתי לאחור מהזוג המאוהב כשהחלו השניים מתגפפים.

"אבל רגע, הקשיבו," ניסיתי להרגיע את הרוחות. "באמת אינכם מסוגלים לדמיין מצב של אי-הסכמה, של ריב, או אפילו סתם רצון אחר?"

"כל הרצונות מתבטלים בפני אהבתנו," פינה למעני העגלגל את אחד מפיותיו.

"אם כך - אהבה לפני הכול?" העמקתי לחקור.

"אינך מבין, בלעדיו חיי אינם חיי," הסביר הרבוע בפיו שהתפנה

"ובכן, במקרה כזה, האם זו אהבה? בעצם מה שאתה מספר לי הוא בלעדיה אינך יכול להתקיים," אמרתי.

"תה, מה אלה כל השאלות הללו?" מיהר טריליון להתערב. "אינך רואה שאלה השניים מאוהבים באמת ובתמים?"

"אינני חושב כך, טריליון," נאלצתי לחלוק עליו. "אני מוכן להסכים שהשניים חשים רגש אוהב זה כלפי זה. אבל אתה, בגאוניותך, תכננת אותם לאהוב בצורה כה מושלמת, כה טוטאלית, שאיני מאמין שהם מסוגלים לבחור זה בזה. והלא, זה חלק משמעותי ביותר באהבה בין אנשים. אלה אינם יכולים להפסיק לאהוב, להשתנות, לבקש או לדרוש דבר-מה אחד מהשני."

"זו בדיוק אהבה," אמר טריליון ברוגז.

"האמנם? אם כך," פניתי אל העגלגל. "אמור לי, אם ישנה טריליון את צורתו של אהובך, תחדל מלאהוב אותו?"

"לעולם לא," אמר העגלגל בקולו המתוק.

"הבנתי. ואם יתכנת אותו טריליון לאהוב מנגו וקטשופ, מוסיקה קלאסית ואת השם לורי?"

"לא ישנה לי במאומה," התעקש העגלגל.

"ונאמר ויתכנת אותו טרליון להיות אכזר, טיפש ולא רגיש בעליל?"

"כלום אהבה תלויה בעניינים כה שטחיים בעיניך?" שאל העגלגל, ועיניו מלאות דמעות.

"ואם יתכנת אותו טריליון לחדול מלאהוב אותך, אולי אף לשנוא? אם יבקש ממך לעזוב אותו לנפשו?"

העגלגל התנודד מצד לצד מעצם המחשבה הנוראה, אך אז אמר בקול רועד. "אוהב אותו ממרחק, לנצח נצחים. כי כזו אהבתנו, נצחית."

הבטתי אל טריליון שפכר ידיו למשמע תשובותיו של האוטומטון העגלגל.

"בנושא אהבה, יתכן ונחוץ מחקר נוסף," מלמל לעצמו הממציא.

"אבל חכה," ניחמתי אותו. "עתה עליי לראות מה הכין לי ידידנו חלד."

האל חלד. מכיוון שהיה אל, ברא ראשית עולם עבור האהבה שלו להתקיים בה. לאחר שאכלס את עולם זה בחופזה מסוימת, ברא גם גבר ואישה, אנשים של ממש, אותם הקפיד לגלף בדיוק מרבי כדי שיתאימו זה לזה. בהשוואה לדמויותיו המשונות של טריליון, היו אלה נעימים מאוד למראה, אף כי היה חוסר דמיון מסוים בבחירתו של האל להשתמש בצורה כה מוכרת. כשהגעתי, מצאתי את זוג הברואים יושבים בגינה, מחזיקים ידיים ומתבוננים בשקיעה ואחד באחר לסירוגין.

"תה, כמה טוב שבאת," חייך אליי האל והצביע על מעשה ידיו בגאווה. "איך היה הביקור אצל טריליון העקשן?"

"מאיר עיניים," אמרתי בנימוס, כי לא רציתי לחשוף דבר עדיין. "אלה המאוהבים?"

"ממש כך," אמר האל. "רק הסתכל באהבה הפורחת הזאת. אתה מוזמן ללכת ולספר לטריליון שניצחתי."

"תכף נראה," אמרתי, וניגשתי להתבונן בזוג. לבקשתי, האץ חלד את הזמן, כדי שאוכל לצפות בהם בשגרת חייהם.

הסתכלתי בשניים. ראיתי את הגבר הצעיר מביא פרחים לאהובתו מדי יום, ואותה צוחקת באושר בכל פעם מחדש, ומפתיע אותו בזר פרחים משלה. ראיתי אותם מתנשקים, ומתנים אהבים (בלית ברירה, אני מבטיח לכם, כי שיפוטי היה חייב להיות הגון והוגן), ומתעוררים בבקרים זה לצד זו, מחליפים חיוכים ולוחשים כמה הם שמחים להיפגש שוב הבוקר.

ראיתי את הגבר מבשל לאהובתו, את האישה מביאה לאהובה מתנות קטנות שראתה בחנויות שונות. ראיתי אותם אפילו רבים, על עניינים קטנים, אבל כמובן, תמיד משלימים בסוף ולומדים לקבל אחד את שיגיונות האחר. הנהנת בהרהור לעצמי.

"ברשותך, חלד," ביקשתי, "אוכל לדבר איתם?"

"כמובן, תה," הסכים האל המרוצה.

ניגשתי לבית הזוג, דפקתי על דלתם, והתקבלתי בסבר-פנים יפות. הגבר הכין לי תה, האישה התיישבה לצדי.

"עליי לומר, אתם נראים מאוהבים באמת ובתמים," אמרתי להם.

"כאלה אנחנו," חייכה האישה ושלחה מבט מבויש אל בן-זוגה, שהנהן בהסכמה.

"כן," הסכמתי, ופניתי אליו גם אני. "תוכל לספר לי מה היא עבורך?"

"היא השמש של חיי", אמר הצעיר המאוהב.

"מה כוונתך," הקשיתי. "האם אתה אוהב את השמש? האם השמש אוהבת אותך? היא מתקיימת הרחק ממך, לעולם לא נוגעת במישרין. יום אחד אתה מקלל אותה כי חם מיד, יום אחר עורג אליה כי קר לך. אבל הרי לא באמת לשמש אתה עורג, אלא להשפעה שלה עליך. ולא באמת את השמש אתה מקלל, אלא את תחושתך באותו הרגע. כך או כך, קשה לי להבין אם כזו היא אהבתך."

"לא, אינך מבין," אמר הצעיר, עדיין מחייך. "היא הופכת אותי לאדם טוב יותר."

"אז אתה אוהב אותה כי היא משפיעה עליך לטובה."

"כן."

"והאדם שאליו אתה הופך, אוהב אותה גם הוא?"

"סליחה?"

"ובכן," הרהרתי בקול. "נאמר ואתה אכן אוהב אותה, כרגע אמרת שאתה הופך עם הזמן לאדם אחר. עליו איננו יודעים הרבה, פרט לכך שבעיניך הוא טוב יותר. אבל כיצד נוכל להיות בטוחים שהוא ימשיך לאהוב אותה גם כן?"

"אי אפשר," מיהרה האישה לומר. "אבל מה שמשנה זה שהוא אוהב אותי עכשיו."

"אני מבין. אז בעצם, העתיד לא מאוד משנה, כי בהווה אתם אוהבים. אבל במקרה כזה, למה, בעצם, אמרת שאתה אוהב אותה כי היא הופכת אותך לאדם טוב יותר? זה הרי יקרה רק בעתיד."

חיוכו של הצעיר הלך ונמוג. "אתה מתחכם, אורח חביב. אתה לא רואה שאנחנו מאוהבים?"

"ראיתי זרי פרחים בבית," אמרתי.

"אנחנו נותנים אחד לשנייה זרים כאלה מדי יום," אמרה האישה.

"מדוע?"

"כדי להראות את האהבה שלנו," אמרה.

"כי אהבה צריך להראות? נאמר שכן, כי העתיד אכן לא ברור. מהיכן למדתם שכך מראים אהבה?"

השניים היו נבוכים. "ראינו אחרים מראים אותה בצורה דומה."

"הבנתי. אז ידעתם שבסיטואציות מסוימות מראים אהבה בעזרת פרחים. למרות שבאותה מידה הייתם יכולים להראות אותה במילים, לא?"

"הפרחים מראים שחשבנו אחד על השנייה והקדשנו לזה זמן," אמר הצעיר המאוהב.

"תשובה טובה," הסכמתי. "אתם מביאים פרחים מדי יום, לא? מהיכן?"

"אני קונה בחנות," אמר הצעיר בהיסוס.

"ואני מזמינה."

"ומי בוחר את הזר?"

"בחרתי פעם אחת, ומאז יש לי זר קבוע," הסביר הצעיר. בת-זוגו הנהנה.

"אז בעצם אינך מקדיש כמעט תשומת לב. זה הרגל קבוע," אמרתי.

"לפעמים אני מבשל לה," אמר הגבר בעקשנות.

"כי אתה אוהב אותה?"

"כן."

"וכשהיא מבשלת לך, זה כי היא אוהבת אותך?"

"כן."

"וגם זה, בעצם, משהו שלמדתם. שלהקדיש זמן פירושו להראות אהבה."

"כן?" אמר הגבר בחשש.

"אבל מה אתם מרגישים?"

"אהבה!" אמרה האישה.

"איך זה מתבטא?"

"נחמד לנו ביחד," אמר הגבר.

"אנחנו נמשכים אחד לשני," אמרה האישה.

"כיף לנו להתעורר בבוקר ביחד," אמר הגבר.

"כיף לנו גם להירדם בלילה ביחד," אמרה האישה.

הנהנתי בהרהור. "ובכן, נאמר ואביא בפנייך גבר זהה בצורתו ופנימיותו לבן-זוגך הנוכחי. ונאמר והוא יתנהג בדיוק כמותו, אך יישאר לנצח כפי שהוא היום. לא רק בצורתו היפה, המושכת, אלא גם בפנימיותו. תרצי אותו?"

"הוא לא יהיה מי שאני אוהבת," אמרה האישה.

"מדוע לא? הרגע אמרתי לך שהוא יהיה בדיוק מי שאת אוהבת. להפך, הגבר הזה כאן יהיה מישהו אחר מחר, אבל אני מבטיח לך את אותו האדם, בדיוק כמו שביקשת לעצמך, לנצח. לא היית רוצה שההווה יימשך לנצח?"

האישה היססה והביטה אל הגבר. הגבר הביט לעברה חזרה.

קמתי והלכתי מהזוג השותק, שב אל חלד שהמתין וצפה בכל העניין ממרחק בדרכו הכול-יודעת. טריליון המתין לצדו בזרועות משולבות בחוסר-סבלנות.

"מה עשית, תה?" אמר האל בכעס.

"שאלתי כמה שאלות."

"אבל הם בבירור אוהבים," המשיך להתרגז.

"את התקופה, לבטח."

טריליון גחך לתשובתי.

"וגם אחד את השני," אמר חלד.

"באמת? אבל חלד, כל מה שאני ראיתי זה זוג צעיר שלמד ממך איך להיראות מאוהב. הם דיברו על ההנאה שהם מקבלים אחד מהשני, אבל לא על מה שהם אוהבים אחד בשני. הם יודעים את כל הדרכים לחזר ואת כל המילים הנכונות, ועדיין איש מהם לא הסביר בדרכו מה הוא מרגיש."

"אי אפשר שכל אהבה תישמע מיוחדת, תה."

חייכתי בעצב. "לא. אפשר רק שהיא תרגיש כזאת. ובלאו הכי, חלד, אני מעולם לא האמנתי באהבות של אחרים. כי לומר את המילה אהבה כולם יודעים, אבל אני מבין אותה רק בדרך אחת."

"אך מי ניצח בעיניך, חלד או אנוכי?" שאל טריליון.

הרהרתי בכך רגע, ואז אמרתי לשני החברים, "אשיב לכם על כך יום אחד. בעוד כאהבה אחת."

#מעשיה

532 צפיות