• תה

מכתב לתה בנושא "אליוט" - מעמית


תה יקר,

קיבלתי את "אליוט" כתשורת תמיכה בקמפיין, אבל איכשהו הגעתי לקרוא אותו רק עכשיו.

מזמן לא קראתי ספר, והספר שלך הצליח להחזיר אותי לתקופה בה לא הייתי מסוגל להוריד את הספר מהידיים עד שלא סיימתי אותו - כיף גדול! הספר ריתק אותי מכמה וכמה סיבות, והייתי שמח מאוד לקרוא עוד דברים שלך בסגנון.

אני לא יודע איך, אבל איכשהו הצלחת ליצור טקסט שהרגשתי בו לא מעט מטרי פראטצ'ט המדהים, ועוד אפלה שמתאימה יותר לניל גיימן או לסופר אחר שלוקח את הפנטזיות שלו לכיוון אפל ואלים יותר. וזה עבד נהדר.

היכולת שלך לכתוב וליצור דמויות בפירוט מספיק שהן ירגישו ממש אמיתיות (כמו בספר הזה לפחות) היא משהו שהרגשתי שבכתבים הקודמים שלך נעשה בצורה פחות טובה, והתענגתי תו"כ קריאה על אליוט, דוני, נייט ונועה. הייתה להם ממשות פשוטה שכזו, שכ"כ קשה לעשות נכון.

אם תרשה לי - העולם של השבעה שיצרת מאוד מסקרן, והייתי רוצה לקרוא עוד ממנו. הרגשתי שהתמקדת בחיים של הדמויות הראשיות בעולם האמיתי כ"כ, עד שזה פגע במקום של העולם האחר. הוא נשאר יותר בוסרי וקצת ילדותי. שילוב מוזר לעומת טקסטים קשים שהתחרשו בו כמו הביתור של גופות זאבים שעשו לאליוט בחילה.

אני מחזיק אצבעות שיהיה לספר המשך שייתן גם לעולם האחר יותר מקום, ומקום קצת יותר בוגר :)

אני לא יודע אם הצלחתי להעביר כמו שצריך כמה כיף היה לי לקרוא את הספר. אתה חריג וטוב בנוף הספרות הישראלי שמדבר בעיקר על מלחמות, עלייה וכד', ואני אוהב לקרוא אותך מאוד.

מחכה לדברים הבאים שלך,

תודה רבה!

עמית

שלום, עמית,

יש עונג מיוחד בקבלת המכתב הזה, מפני ש"אליוט" הוא במידה רבה אחד ממבחני הגדולים כסופר. הרומן הראשון היוצא לקהל קוראיי, שאינו שגרתי או אופייני לכתיבתי הסטנדרטית. הידיעה שנהנית ממנו ממלאת אותי שמחה. תודה לך.

אני מעריך את הסופרים שמנית באופן מיוחד. ניל גיימן, על כתיבתו הלירית והקודרת, וטרי פראצ'ט על המהפכה שביצע בכתיבת פנטסיה. שניהם אכן השפיעו על כתיבתי לאורך השנים, כך שאראה בכך מחמאה על שראית אותם בספרי.

תמיד יש קושי בכתיבת דמויות מלאות בסיפורים קצרים, ו"אליוט" העניק לי את מרווח הנשימה הדרוש כדי לכתוב מערכות יחסים עגולות יותר. אני חושב שיש עוד לאן לשאוף בתחום זה, אך לשם כך ממשיכים לכתוב, בתקווה שבפעם הבאה אלמד משגיאות שביצעתי בפעם האחרונה.

עולם השבעה אכן נשאר יחסית בוסרי וילדותי. הוא מייצג בעיניי תפישות מאוד חדות שאינן מציאותיות לחלוטין. יותר כמו חלוקה שרירותית שנער יחלק את העולם מאשר המורכבות שהם מתיימרים אליה.

הדינמיקה והמכניקה של עולם השבעה אמנם נהירה לי, אך בחרתי בכוונה להותירה עמומה עבור הקורא.

בכל נקודה שבה עולמם פגש את המציאות, אליוט מצא שהוא לא יכול להמשיך להתייחס אל השבעה כאל דמויות בלבד או כאל רעיונות מופשטים. בחילה, פחד, אמפתיה, אלה רגשות שהתעוררו בו כשהפסיק להיות מנותק. וגם מערכות היחסים בין הדמויות הלכו וצברו ממשות ככל שהן "הפכו" אמתיות. הן חוו אהבה נכזבת, אהבה אמתית, יחסים מורכבים בין אב לבן - כל הדברים שאליוט בעצמו חווה.

יתכן ואחקור את עולמם עוד ברומן המשך שאני מתכנן לעתיד. אך איני יכול להבטיח דבר לעת עתה.

גם לי יש קושי עם נוף הספרות הישראלי, המרכזי, העוסק תכופות בעלייה, שואה, ציונות ונושאים מקומיים. איני חושב שצריך להינתק ממנו לחלוטין, אולם אני משתדל לכתוב על דברים שמעניינים אותי, לא על נושאים "ישראליים" בלבד.

תודה לך שוב על שכתבת לי. שמחת לבי מאוד. אקווה שספריי בעתיד יעניינו אותך במידה דומה.

שלך,

תה.

#התכתבות #אליוט

2015 © כל הזכויות שמורות. נבנה באמצעות וויקס.