העיר שלי
העיר הפכה לי למפה עמוסה, בה בכל פנייה נדמה שנעצתי סיכה כדי לציין מאורע. הבוקר חלפתי על פני כיכר, לידה נהגתי פעם לבקר מאהבת זמנית, בצהריים ישבתי בבית קפה, מרחק רחוב אחד ממנו גרתי עם בת זוג, לפני שנים. הנה סמטה שבה מעדתי שיכור עם בת לוויה אל תוך מעשה מלוכלך, שם מוזיאון שבאחת מפינותיו הסתודדתי בנשיקות עם אחרת. איני יכול לצאת מהבית בלי שמבנים ילבשו זיכרונות, איני מסוגל לשכוח את האנשים שחפפו לנקודות הללו בחיי, בלי לתהות כיצד הם זוכרים אותי.
