top of page

מאהבים 11

רענן לא זיין אותי, הוא עשה איתי אהבה.

זה היה מאוד מורגש בדרך שבה התבונן בי, במגע הרך, הכמעט מפחד להכאיב. הוא לא היה גבר כוחני, גם לא במיטה, אלא איש רגיש ומופלא וקשוב שכל גופו מכשיר מדידה עדין המסוגל לקרוא אותי עד לנימי הזעירים ביותר.

זה היה מפתיע, כי אני העדפתי גברים עוצמתיים, כאלה שגרמו לי להרגיש קטנה ושברירית, גם בנוכחות שלהם, גם בדרך שבה חדרו לתוכי. הייתה לי פעם פסיכולוגית שטענה שזו דרכי להרגיש גם כשאין בי רגש, להעצים את האקט הפיזי כדי לפצות על המרחק האינטימי. היא אמרה שאני עושה את זה בטבעיות, שככה למדתי שנראית קרבה. אולי מאמא, אולי מהמגע הראשוני שלי עם גברים.

לכן היה צפוי שהמגע שלרענן לא 'יעבוד' לי כל כך. שהאורגזמות, אם יהיו כאלה, יהיו רכות ושקטות ולא מרגשות. אבל ממש לא, הוא ידע להזיז את קצה הלשון במעגלים קטנטנים סביב הדגדגן שלי, נוגע-לא-נוגע בו, בזמן שהידיים המעודנות שלו סימנו את קווי המתאר של השפתיים התחתונות שלי. הלוך ושוב. הלשון שלו הייתה מחט על גבי תקליט ישן, מנגנת מתוכי אנחות שגרמו לו לחייך לתוכי, דבר שרק היה מגביר את העונג שלי.

למה שכבתי איתו?

ההבנה שאני מאוהבת בבן הכתה בי בעוצמה. והדבר הראשון שרציתי לעשות כשהסכמתי לקבל אותה, היה לברוח ממנו. אלא שלא יכולתי, לא הייתי מסוגלת להגיד לו 'לא', או לוותר על המפגשים שלנו. הבריחה שלי הייתה מוכרחה להיות אחרת.

ישבתי אצל רענן באחת בלילה. שתינו יין ודיברנו על האם כדאי לעשות תואר שני. דעתי הייתה מוסחת, הוא הבחין בכך ברגישות ונתן לשיחה לדעוך לאטה.

"אתה רוצה להגיד לי מה מציק לך?" שאל בשלב מסוים. רק כשדיבר, הבנתי שאני שותקת כבר מספר דקות ומקשיבה בחצי אוזן.

"סתם, חושבת על התבניות שלנו בחיים. אתה חושב שאנשים זה דבר צפוי?"

"אני חושב שככל שמכירים יותר בני אדם, מזהים יותר דברים שחוזרים על עצמם. אבל זה לא אומר שאנחנו בהכרח צפויים."

"אז זה תלוי כמה מידע אספת," אמרתי.

"אם את חייבת לנסח את זה כאילו אנחנו רובוטים, בטח," הוא גרם לי לחייך קצת. "זה מה שמציק לך, שאת צפויה?"

"לא ממש. אני סתם מנסה להבין למה אנחנו מתאהבים במי שאנחנו מתאהבים."

"לא הכול אפשר להסביר, רוני."

"זאת תשובה של אדם מאמין, לא שלא מדען," נזפתי בו.

"אהבה היא קצת כמו אמונה, מבחינתי. לא מתאהבים במי שהכי מגיע לו, או אפילו במי שהכי קרוב אלינו או הכי נכון. בטח יש איזה ערבוב של כימיקלים ונסיבות שקשור בזה, שאם היינו מבינים היה אפשר לדייק אותו בסופו של דבר. אבל אז מה? זה כמו להגיד שיש ערבוב נכון של חומרים שגרם ליקום להיווצר. זה לא הופך את זה לפחות מדהים בעיניי, או ליותר קל לשחזור."

הוא היה אדום מעוצמת הלהט שבקולו. הופתעתי כל כך שנעצתי בו מבט, ולשנייה ראיתי משהו מבליח בעיניו, משהו מוכר וקרוב, ומעורר הזדהות. חצי בקבוק היין עשה את שלו, הוא לא הצליח להסוות את התחושה לחלוטין, את הכמיהה הנואשת.

אני ידעתי היטב מדי איך נראית אהבה. איך אני נראית כשאני מדברת על בן.

רענן אוהב אותי. פאק.

רוצה להמשיך לקרוא?

רק המנויים של wanderingtea.com יכולים לקרוא את הפוסט הזה.

הצטרפות לתוכנית מנויים
bottom of page