מאהבים 11

רענן לא זיין אותי, הוא עשה איתי אהבה.

זה היה מאוד מורגש בדרך שבה התבונן בי, במגע הרך, הכמעט מפחד להכאיב. הוא לא היה גבר כוחני, גם לא במיטה, אלא איש רגיש ומופלא וקשוב שכל גופו מכשיר מדידה עדין המסוגל לקרוא אותי עד לנימי הזעירים ביותר.

זה היה מפתיע, כי אני העדפתי גברים עוצמתיים, כאלה שגרמו לי להרגיש קטנה ושברירית, גם בנוכחות שלהם, גם בדרך שבה חדרו לתוכי. הייתה לי פעם פסיכולוגית שטענה שזו דרכי להרגיש גם כשאין בי רגש, להעצים את האקט הפיזי כדי לפצות על המרחק האינטימי. היא אמרה שאני עושה את זה בטבעיות, שככה למדתי שנראית קרבה. אולי מאמא, אולי מהמגע הראשוני שלי עם גברים.

לכן היה צפוי שהמגע שלרענן לא 'יעבוד' לי כל כך. שהאורגזמות, אם יהיו כאלה, יהיו רכות ושקטות ולא מרגשות. אבל ממש לא, הוא ידע להזיז את קצה הלשון במעגלים קטנטנים סביב הדגדגן שלי, נוגע-לא-נוגע בו, בזמן שהידיים המעודנות שלו סימנו את קווי המתאר של השפתיים התחתונות שלי. הלוך ושוב. הלשון שלו הייתה מחט על גבי תקליט ישן, מנגנת מתוכי אנחות שגרמו לו לחייך לתוכי, דבר שרק היה מגביר את העונג שלי.

למה שכבתי איתו?

ההבנה שאני מאוהבת בבן הכתה בי בעוצמה. והדבר הראשון שרציתי לעשות כשהסכמתי לקבל אותה, היה לברוח ממנו. אלא שלא יכולתי, לא הייתי מסוגלת להגיד לו 'לא', או לוותר על המפגשים שלנו. הבריחה שלי הייתה מוכרחה להיות אחרת.

ישבתי אצל רענן באחת בלילה. שתינו יין ודיברנו על האם כדאי לעשות תואר שני. דעתי הייתה מוסחת, הוא הבחין בכך ברגישות ונתן לשיחה לדעוך לאטה.

"אתה רוצה להגיד לי מה מציק לך?" שאל בשלב מסוים. רק כשדיבר, הבנתי שאני שותקת כבר מספר דקות ומקשיבה בחצי אוזן.

"סתם, חושבת על התבניות שלנו בחיים. אתה חושב שאנשים זה דבר צפוי?"

"אני חושב שככל שמכירים יותר בני אדם, מזהים יותר דברים שחוזרים על עצמם. אבל זה לא אומר שאנחנו בהכרח צפויים."

"אז זה תלוי כמה מידע אספת," אמרתי.

"אם את חייבת לנסח את זה כאילו אנחנו רובוטים, בטח," הוא גרם לי לחייך קצת. "זה מה שמציק לך, שאת צפויה?"

"לא ממש. אני סתם מנסה להבין למה אנחנו מתאהבים במי שאנחנו מתאהבים."

"לא הכול אפשר להסביר, רוני."

"זאת תשובה של אדם מאמין, לא שלא מדען," נזפתי בו.

"אהבה היא קצת כמו אמונה, מבחינתי. לא מתאהבים במי שהכי מגיע לו, או אפילו במי שהכי קרוב אלינו או הכי נכון. בטח יש איזה ערבוב של כימיקלים ונסיבות שקשור בזה, שאם היינו מבינים היה אפשר לדייק אותו בסופו של דבר. אבל אז מה? זה כמו להגיד שיש ערבוב נכון של חומרים שגרם ליקום להיווצר. זה לא הופך את זה לפחות מדהים בעיניי, או ליותר קל לשחזור."

הוא היה אדום מעוצמת הלהט שבקולו. הופתעתי כל כך שנעצתי בו מבט, ולשנייה ראיתי משהו מבליח בעיניו, משהו מוכר וקרוב, ומעורר הזדהות. חצי בקבוק היין עשה את שלו, הוא לא הצליח להסוות את התחושה לחלוטין, את הכמיהה הנואשת.

אני ידעתי היטב מדי איך נראית אהבה. איך אני נראית כשאני מדברת על בן.

רענן אוהב אותי. פאק.

זה היה ברור פתאום. ברור מדי, אפילו. איך פספסתי את זה? השעות הארוכות יחד, השיחות, הסבלנות האינסופית. התשובות המידיות להודעות, העובדה שאף פעם לא הייתה לו אף אחת.

הוא השפיל מבט. שנינו היינו מאוד נבוכים. לא חשבתי שהוא הבין שאני הבנתי, רק שאמר יותר מדי ושאני מופתעת מהלהט שלו.

בסוף שברתי את הרגע, "נראה לי שכדאי שאזוז. היין מזה עולה לי לראש."

"כן, כבר נהיה מאוחר," מיהר להסכים. קמנו יחד לעבר הדלת. הוא הושיט ידיים כדי לחבק אותי להתראות. המגע שלו היה כה מהוסס, מלא ברצייה, בדחף שהוא הצליח להסתיר ולשלוט בו למרות המשקה. כמה זמן, כמה כוח נדרש כדי לשמור על הסכר הזה כל השנים הללו?

נשענתי קדימה והצמדתי את שפתיי לשלו. הפה שלו נפתח אליי בהלם מוחלט. הייתי אומרת שהשפתיים נפשקו מוכנית, אלא שהן רעדו בכל כך הרבה ציפייה שלא היה אפשר לחשוב שהיה בתנועה משהו אוטומטי. טעמו היה יין אדום וניחוח שכבר הכרתי מהשיחות איתו, מהקרבה בינינו. משכתי את הלשון שלו בין שפתיי, הוא לא שאל שאלות.

התפשטנו במהירות. רענן ניסה למשוך את הרגע, אבל אני רציתי לראות אותו עירום, רציתי להרגיש. פאקינג בן, שלא שם עליי זין. אני לא אעשה אותו הדבר לגבר שבאמת אהב אותי.

כשהוא היה בתחתונים, רענן הרים אותי ולקח אותנו למיטה. נפלתי על המזרון בתוך עיוורון של תשוקה ואלכוהול, והוא נפל על הברכיים ומשך את החוטיני שלי מעליי בלהט של אדם בסופו של צום ארוך. אבל גם כאן, הוא השתהה, נישק את כף הרגל שלי, את האצבעות, את כל הדרך אל הברך, אל הירך הפנימית, ואז נעצר להתבונן בי לרגע. לצפות בשפתיים הפשוקות שלי, להעריץ אותן לשנייה נוספת. רציתי ללגום את המבט שלו, להערות אותו לתוכי. אבל הוא זה שעמד להכניס אותי אליו, לבלוע את כל מה שיש לי להציע. האצבעות שלו עיסו מסביב לשפתיי הכוס, מטיילות, לוחצות, פותחות. נאנקתי. הייתי באר והוא לגם מתוכי, או בעצם נווה מדבר, אחרי שנתיים של הליכה בשמש, והוא רכן עם הידיים ושתה לרוויה. הלשון שלו טעמה את כולי, מהתחת לדגדגן, הוא לא פספס סנטימטר. הלוך ושוב, ליקוקים ארוכים-ארוכים שלא נרתעו מדבר. הייתי קצת ביישנית בדרך כלל, אבל לא הפעם, לא מולו. רק הנחתי לו יד על הראש וביקשתי במגע שיישאר בנקודה אחת, בקצב אחד.

גמרתי, חזק, עוד לפני שהאצבעות שלו נכנסו לתוכי. זה היה פחות אופייני לי, כי אהבתי אצבעות, אבל לא עמדתי בגירוי יותר.

ולרענן זה לא הפריע בכלל, כי הוא ממש לא סיים. ולמרבה המזל, הייתי מוכנה להמשיך.

באחריות שלא הכרתי, הוא עצר כדי לחפש קונדום בשידה. עוד התנשפתי מהאורגזמה, אבל התהפכתי על ארבע לכיוונו, ובזמן שהידיים שלו חיפשו במגירה, אני החלקתי את הזין שלו לתוך הפה והתחלתי למצוץ.

נכנסתי לקצב תוך שנייה, מציצה את הראש יחד עם הגוף. הוא לא הצליח להתרכז ולפי הרעד ברגליו, היה קרוב לגמור. אבל הוא שלף את הזין החוצה בזמן ונישק אותי. "עוד לא," לחש.

חייכתי אליו והמשכתי לשחק לו בביצים ביד אחת. הקונדום סוף סוף נשלף ממקומו ואז נקרע בתנועה מהירה. נתתי לו להלביש אותו והתהפכתי על הגב ברגליים פשוקות. רענןרכן מעליי, יד אחת לצד הראש שלי, השנייה מובילה את קצה האיבר שלו באטיות לתוכי. הנהנתי אליו, מאשרת את החדירה. הוא נישק אותי והחליק פנימה בזהירות.

הוא זז ברוך, כאילו הוא מפחד להכאיב, אבל אולי הוא פשוט פחד שתנועה חדה מדי תעביר אותו מעבר לסף העונג. הוא לא היה כאן בשביל השיא בלבד, הוא רצה להשתהות בי, לרוות ממני. העיניים שלו ליטפו אותי, גמעו את המבט שלי. באותו רגע ידעתי שאף אחד מעולם לא אהב אותי ככה. יכולתי להישבע שהוא דומע. על גבר אחר, זה היה יכול לדחות אותי. אבל זה היה רענן, החבר הכי טוב שלי. משכתי אותו אליי לנשיקה שהחדירה את כולו אליי.

הוא לא הצליח להחזיק הרבה. ההתרגשות הייתה גדולה מדי. הוא נכנס ויצא מתוכי באטיות אדירה, מתחכך לי בדגדגן תוך כדי החדירה ולוחץ עם הבטן התחתונה כדי שארגיש אותו ביתר שאת. זה מצא חן בעיניי, לא הכרתי את הטריק הזה.

תפסתי אותו חזק כשהאורגזמה שלו הגיעה. יד אחת על הגב, המבט על מבטו, עשיתי לו 'כן' עם השפתיים ולחצתי בכל הכוח עם הכוס. זאת הייתה גמירה ארוכה בשביל גבר, הוא עוד רעד גם אחרי שהשתרע עליי, נזהר שלא לשלוף את הזין עם הקונדום הכבד, שלא בטעות ייחלץ ממקומו.

הנחתי את הראש על החזה שלו כשהוא נשכב לצדי והניח את הקונדום המלא על השידה. עוד היינו קצת שתויים, אבל הסומק שכיסה אותנו הגיע מהסקס. לרגע הרגשתי מאוד בטוחה ומאוד בבית. הוא ליטף אותי ביד אחת וחייך. עוד לא רצינו להירדם. עוד לא סיימנו עם הלילה.

שיזדיין בן, חשבתי. זה מה שהייתי צריכה כדי להירגע ממנו, אהבה אמתית.

אבל לא הצלחתי שלא לגשש אחר הטלפון כדי לבדוק שמא, במקרה, כתב לי.

כבר ידעתי שאפגוש אותו גם בשישי הזה. רק עוד לא ידעתי אם אצטרך להסתיר את זה מרענן.