מידות מדויקות
בגיל עשרים, הכול היה נדמה לי רחוק וגדול מדי – אנשים היו בלתי-מושגים, ארצות אחרות יקרות מכדי לבקרן, כישרונות שלמים ותחומי ידע עמדו מחוץ לרשותי. נראה היה שהאפשרויות היו מצומצמות לנתיבים קצרים שהכרתי, שאת ההליכה בהם יכולתי להבין. לפעמים קרה שאפילו שאלה נבוכה, המופנית לנהג האוטובוס, נדמתה מעבר להישג ידי. כי הפער בין מחשבה לפעולה היה רחב מכדי לחצותו, ולכן על המרחק שבין שיחה לנשיקה עם אישה שאהבתי, לא היה טעם אף לדבר. המזל היחיד היה שחלומות עוד היו אפשריים, וזאת, רק משום שעדיין לא הבנתי לחלוטין את מידותיהם.
