top of page

נר זיכרון

בבית החולים אמי ביקשה מאחותה, כשחשבה שאינני שומע: תדליקי עליי נר זיכרון. ומשך שנים האמנתי שצליל קולה ומראה הרגע ההוא לא יעזבו אותי לעולם, וזמן ארוך באמת התעוררתי בכל בוקר מתייפח מהמחשבה. שלשום, נתקלתי בקטע קצר שכתבתי על כך, ונדרשו לי מספר שניות להיזכר במה מדובר, ולהבין שהדבר אמנם אירע ולא בדיתי אותו לשם הכתיבה. ומאז אני מלא אבל, על נר הזיכרון שכבה מזמן, על שאר הנרות ששכחתי להדליק עליה ועכשיו אבדו לי לנצח.

רוצה להמשיך לקרוא?

רק המנויים של wanderingtea.com יכולים לקרוא את הפוסט הזה.

Comments

Rated 0 out of 5 stars.
Couldn’t Load Comments
It looks like there was a technical problem. Try reconnecting or refreshing the page.
bottom of page