רכבת חיי

אני שומע רכבת דוהרת הלאה, ואני יודע: זו רכבת חיי. היא חולפת על פני מסילה ידועה מראש, ולפני כל תחנה מכריזה: כאן ההזדמנות לרדת, כאן ההזדמנות להחליף תחנה!

אבל לרדת פירושו לפספס את המשך המסלול. ואיני מסוגל. אני מוכרח לדעת מה יקרה לאורכו - יש עוד אנשים שעשויים לעלות לרכבת. יש אחרים שכנראה לא ישובו, הם עזבו בתחנות קודמות. אך כבר קרה בעבר, לעתים רחוקות, שעלו שוב בתחנה מאוחרת. אולי הגיעו בנתיב אחר, בלתי ידוע. וברצוני לראות, אולי הדבר יקרה שוב.

הרכבת מתריעה, לא יהיו עוד הזדמנויות רבות. אם לא לרדת, אז להחליף מסלול, להחליף מסילה. האפשרויות מצטמצמות, היעדים פוחתים. בנתיב אחד מצויים: בית, שלווה, אהבה, משפחה. באחר: חופש, דרכים, הרפתקאות ותשוקה. הכרטיסן מתעקש שאבחר לאן קניתי כרטיס. אינני יודע, אני מבקש לומר, הייתי רוצה לראות לאן שתי הדרכים יובילו ואז להחליט. אבל אי אפשר. זו נסיעה בכיוון אחד בלבד והרכבת דוהרת. אני נשבע, מאיצה מעט בכל יום.