top of page

תה - פרק 1 - טיוטה

'אני רוצה לקנות אותך לשנה.'

יש הרבה יתרונות בלהיות סופר. בדרך כלל אפשר לקום מתי שרוצים, קיים סיפוק שאין להתחרות בו בהשלמה של יצירה חדשה, וניתן לעבוד מכל מקום בעולם. החיסרון הכי גדול שאני מכיר הוא גם הידוע מכל, אין הרבה כסף בספרות. גם שלושה ספרים, שאחד מתוכם רב מכר, לא שינו זאת משמעותית עבורי. מה שגרם לכל הצעה כספית להיראות מזמינה, ואין זה משנה כמה היא מגוחכת במבט ראשון.

'לקנות?' שאלתי.

'מעדיף את המילה 'לשכור'? אבל בעיניי זה לקנות! את המחשבות שלך, את המוח שלך. אני משלמת שתים עשרה אלף שקל בחודש, אבל אני צריכה מינימום ארבעה רעיונות מפותחים וכתובים, ויהיה גם בונוס אם יהיו יותר.'

הנה עניין מצחיק. רב מכר בישראל הוא ספר שמכר חמשת אלפים עותקים. 'על אהבה ומעשיות אחרות' הוא ספר כזה בדיוק. הוא מכר אפילו יותר. ובכל זאת, נדרשו לו קרוב לשלוש שנים להרוויח מאה וחמישים אלף שקלים. וזה היה עניין טוב ויפה, אם רק שאר ספריי היו מצליחים במידה דומה. אבל את ספרי השני, 'מחשבה נודדת', פעם כינו בהוצאת הספרים "בלתי מכיר". לא רק משום שהיה מדובר ברומן גרפי, שזו נישה בפני עצמה, אלא גם כי הוא היה גדול מכדי להתאים לרוב המדפים. חמש שנים נדרשו לו למכור אלפיים עותקים. ו'אליוט'... הצצתי שוב בדו"ח המכירות האחרון.

אליוט היה ספרי השלישי. רומן באורך מלא. הוא עלה בדעתי לפני שתים עשרה שנה. לא שכתבתי אותו כל השנים האלה. בעיקר דמיינתי חלקים קטנים מתוכו. וכשכתבתי את המילים לבסוף, הייתי די בטוח שאמכור כמויות. 'ארגזים', כמו שלאור אומר. אבל הנה אנחנו עכשיו, שלושה חודשים אחרי ההשקה, ומכרתי קצת פחות מאלף עותקים, והקצב הלך ופחת מדי יום.

אמרתי ללאור שאולי הגיע הזמן שאמצא שוב עבודה. משהו זמני, אולי בשמירה, כמו פעם, כשהייתי צעיר והייתי כותב בלילה ולומד ביום. גם הוא סופר, אז הוא הבין את המאבק התמידי בין הרצון להיאחז בתואר – דבר שקל יותר לעשות כשאין לך מקצוע אחר – ובין הצורך לגמור את החודש. הוא אמר לי, "אין בזה בושה, תה. אבל חכה קצת, אולי משהו יצוץ."

מה כבר יכול לצוץ? תהיתי אז. והנה, משהו צץ. כמעט כאילו לאור ידע שכך יהיה.

הוא לא הוסיף שגם הוא במצב לא פשוט. הוא לא היה צריך, זו אחוות הסופרים התפרנים. אנחנו שותקים זה לזה את הדברים שאנחנו כבר יודעים. הספר השני שלו יצא לאור כמעט לפני שנה, ומאז הוא לא ממש כתב. אפשר להבין אותו, קשה לכתוב כשאין אור בקצה המנהרה, כשכישלון קטן רק מזמין כישלון גדול יותר.

שתים עשרה אלף שקלים בחודש. ושנה היא לא הרבה זמן.

לא הרווחתי יותר מדי כסף בחיי. לא בתור סופר, ולא בכל העבודות שבהן עסקתי לאורך השנים שקדמו לחיי הנוכחיים. אפילו עבדתי בהייטק תקופה קצרה ונוראה. היתרון היחיד שיש לחיי השכיר הוא הקביעות של המשכורת. והנה, שכר קבוע, כסופר. יש אנשים שעבורם מדובר בשכר סביר בלבד, אבל עבורי זה היה נראה אוצר. ומה גם שיהיו לי עוד הכנסות, עוד דרכים לנצל את ההזדמנות הזאת. זה בדיוק מה שהייתי צריך כדי לצאת מהמצב הכלכלי שלתוכו נקלעתי.

באופן טבעי, הנחתי שהיא משוגעת.

'זו הצעה מרשימה,' כתבתי לה חזרה.

רוצה להמשיך לקרוא?

רק המנויים של wanderingtea.com יכולים לקרוא את הפוסט הזה.

Comments

Rated 0 out of 5 stars.
Couldn’t Load Comments
It looks like there was a technical problem. Try reconnecting or refreshing the page.
bottom of page