top of page

תזכורת

תשעה כלבים ולטאת ענק המתינו על החוף היום לעת ערב. הכלבים נבחו בהתרגשות ובחשש על הזוחל עצום הממדים, שהיה גדול כמעט כתנין, הלטאה צפתה בשמיים באדישות. ממרחק מה, אישה תאילנדית צעקה על הכלבים, צווחות של ממש, מנסה אולי להרחיק אותם מסכנה, אולי להשתיק את ההמולה שנוצרה. גם צווחות אלה נוספו לרעש הקקופוני, שהיה עשוי להיות בלתי-נסבל, אבל החוף היה מאוד רחב וריק והשמיים תכולים כעיניה של אהבה ישנה, והמים בהקו כאילו היו משטח עשוי יהלום מלוטש. לכן כל המחזה הפך קטן בהשוואה, הצגה משעשעת או קונצרט של תרבות זרה, לו אפשר להקשיב בהיסח דעת, או בתשומת לב מרובה, לפי טעמך. אז נזכרתי באמת ישנה. לא עוצמת הצליל או גודל האירוע חשובים, רק היחס שהם תופסים בתוכך. חייכתי למחשבה. הלטאה נעצה בי מבט נרגז, הכלבים נפוצו לכל עבר.

רוצה להמשיך לקרוא?

רק המנויים של wanderingtea.com יכולים לקרוא את הפוסט הזה.

bottom of page