שאלות של מחשבות - מאור
שלום לך תה,
אני לא יודעת אם תענה לי אולי זה רק שטויות של המוח שלי...אבל אני אנסה!
האם אתה חושב שבכל אהבה יש כאב?
ולמה לפי דעתך כולנו מחפשים מדברים על אהבה? אולי אם היינו מעריכים את עצמינו יותר לא היינו מחפשים אהבה כ״כ, אתה אולי חושב שצריך להיות מינון לחיפוש אהבה שלנו אצל השני?
אני יודעת זה נשמע שטויות לפעמים זה נראה כאילו זה שאלות של התיכון שהיינו אמורים לעבור מזמן ואולי זה פשוט עוד לא עבר לנו..
אבל, חשוב לי לשמוע את דעתך! אני עוקבת אחריך לא הרבה..כל סטאטוס שאתה מעלה גורם לדמעה שלי להשתחרר אחרי שהחזקתי אותם כ״כ חזק,אני חושבת שאתה בן אדם אמיתי שמחובר לעצמו ולא מפחד להיפגש עם עצמו פנים מול פנים! איך אתה עושה את זה?
כ״כ הרבה שאלות הפלתי עליך...אבין אם לא תענה!
שלום לך, אור,
סלחי לי על העיכוב הארוך בתשובתי. שטף מכתבים מפתיע הגיע לתיבת הדואר שלי לאחרונה, ואני משיב לפי הסדר כשהפנאי בידי.
שאלות רבות את שואלת, ואיני יודע אם לי התשובות. אשיב כמיטב יכולתי.
ראשית, האם אני חושב שבכל אהבה יש כאב? שאלה מובנת. אך לדידי, איני חושב שרגש האהבה הוא מכאיב מעצם קיומו. הוא כואב כשאין משיבים את אהבתנו, הוא כואב כשאדם שאנו אוהבים פוגע ברגשותינו, הוא כואב כשנזכרים בו לאחר שנים ומבינים מה אבד. אבל הוא לא כואב כשלעצמו.
מדוע לדעתי כולנו מחפשים ומדברים על אהבה? ובכן, לאורך חייו של אדם הוא יחפש דברים רבים. אהבה היא אחד מאלה שרובנו טועמים בגיל צעיר, ואיננו מסוגלים לשכוח טעמה.
לתחושתי, כולנו חווים בשלב זה או אחר את ההרגשה שאנו לבד. שאנו ישות בודדה בתוך ראש המסוגלת לתקשר רק את חלק מתוכנה עם אחרים. התקווה להיאהב היא התקווה להיראות. למצוא אדם שיתבונן בכל ישותנו ויקבל, יעריך ואף ירצה בחברתה. אנו רוצים להיות בעלי-משמעות לאחרים, אנו רוצים להרגיש שזה משנה אם נעלם מחר.
אנו גם רוצים לאהוב. אנו רוצים את האופוריה המתלווה לאהבה, אנו רוצים לחוש שאחרים הם בעלי משמעות עבורנו, שאכפת לנו, שיש לנו סיבה להתקיים וסיבה לחיות.
לא כולנו זקוקים לאהבה באותה המידה, אור. חלקנו לא מסוגלים לחיות בלעדיה, אחרים כמהים לה, ויש גם את אלה שהתעייפו ממנה, עד הפעם הבאה. איני חושב שזה קשור להערכה עצמית. אלא אם כוונתך לאנשים שאינם מסוגלים להיות לבד - והם, חושבני, אינם עושים זאת משום הצורך באהבה.
דבר משעשע לומר לאדם שכותב תחת שם עט, שהוא אינו מפחד להיפגש עם עצמו פנים אל פנים. אבל האמת היא שאיני רואה טעם להימנע מכאב כפי שאיני רואה טעם לברוח מאושר. אני מניח לעצמי לכאוב מאבדן אדם אחר, כי בעצם הכאב אני נזכר: משהו בעל משמעות איננו כאן עוד.
תודה לך על שכתבת לי,
שלך,
תה.
