לאורך האינסוף
שבע שנים הפכו אחת עשרה. פנייך דהו במחשבתי עם הזמן, הפסקתי לזכור אותך מדי יום. אט-אט אחרות מילאו את חיי, ואת נדחקת לפינה שבאחורי ראשי. כי אם נמתח זיכרון לאורך האינסוף, אל נתפלא אם לבסוף יהפוך דק מכדי שנוכל לראותו.
top of page
bottom of page