שבע שנים הפכו אחת עשרה. פנייך דהו במחשבתי עם הזמן, הפסקתי לזכור אותך מדי יום. אט-אט אחרות מילאו את חיי, ואת נדחקת לפינה שבאחורי ראשי. כי אם נמתח זיכרון לאורך האינסוף, אל נתפלא אם לבסוף יהפוך דק מכדי שנוכל לראותו.
 

אני מתגעגע לימים שבהם אטלס היה מונע מהעולם לנוח על כתפינו. זכור לי היטב הזמן ההוא, לפני ששחו. זה היה לפני שנים רבות, כשעוד היה אפשר להביט בו ולחשוב שהוא האדם החזק ביותר בעולם. לפני שהגיע היום ובו התחיל לשאול אותי מה שלום אמא, ואיך אנחנו מסתדרים בלעדיו.

באוטובוס אתה משעין ראשך אל זגוגית החלון בעייפות. הנוף חולף לנגד עיניך בקצב אחיד, אך אתה אינך רואה. אינך בוחר שנה או תאריך לנסיעה, אלא תקופת חיים המכילה אדם אחר. תמונת פניו היא הדלק היחיד הנחוץ כאן.

הזמן לתחנת היעד ארוך מאוד, נדמה ששנים חולפות עד שמגיעים. לפתע אתה מוצא...

שניהם מתגעגעים לדברים דומים מדי יום. לריח מוכר, לצליל קול, לשינה משותפת. שניהם אינם מבינים לאן הללו נעלמו, ומתנחמים זה בחברת זה בבוא ערב.

הייתי רוצה לספר לכם קצת על אמי.
 

כשהייתי צעיר, לקחתי את אושרה של אמי כדבר מובן מאליו. חושבני שבנעוריו, אין אדם מבחין ברגעי אומללות רבים או בעצב בהוריו. אולי אין זו אשמתו, שכן להורים יש נטייה להסתיר מילדיהם את כאבם כשהם יכולים, מתוך ניסיון לסוכך עליהם. כך או כך, הנחתי...

פעם לא היה מושג כזה בטלפון, שיחות אחרונות. גם לא היו הודעות, שיחוחים ומסרונים המסודרים לפי הסדר שבו נשלחו ונוהלו. לא היית יכול לראות אדם נדחק, יום אחר יום, במורד הרשימה, כאילו כדי לסמן את התרחקותו האטית מהחיים שלך. לא היה ניתן לראות את כל השיחות וההודעות שבאו אחריו, א...

לבבות כלל אינם מוקפים בחומות, אלא בערים. גם בהן גרים אנשים, אך סביבם צומחת העיר מעצמה. לעתים קורה שאחד מדריה יפסע בשביל שפעם הכירו היטב, ויגלה כי הוא מוביל הרחק מהמקום אליו ניסה להגיע. לפעמים מדובר בחבר קרוב, או בבן-משפחה. לפעמים באדם שפעם היינו, ועתה לפתע הבין שמזמן ה...

בילדותי היו הוריי אמידים, אך בנעוריי כבר ירדו מנכסיהם. זכור לי שראיתי את הקו במו-עיניי, ביום שבו קרא לי אבי אליו וביקש בעדינות שלא אזמין יותר חברים לארוחות בביתנו.

גם לזיכרון יש סימניות משלו, נקודות אליהן ניתן לשוב בכל זמן כדי לקרוא מחדש רגע אהוב במיוחד. בחלוף השנים, הופכים אלה לעמודים הראשונים להיפתח בשיחה עם בני-אדם אחרים. 

לעתים אנשים שואלים אותי מה הטעם בכל החרטה הזו עמה אני חי. ובעצם, מה הטעם בחרטה בחיינו בכלל. בתגובה, אני נוהג למשוך בכתפי, לחייך ולומר: זה עניין של בחירה. והם מניחים לעניין, מתוך מחשבה, אולי, שאני מתכוון לכך שזו בחירה להתחרט.

אך למען האמת, כוונתי היא אחרת. בכל החלטה שאנ...

עומד להיות יום חם היום. אולי הייתי צריך לנשק אותך לפני תשע שנים.

הלילה החל חולף, מסיר לאטו גלימתו הקרירה מעל העיר. נאהבים זעו באי-נחת במיטותיהם לתחושת הזמן הקצוב שלפתע נראתה לעין, שתיינים הביטו בשמיים המתבהרים בצער, וכמה זוגות טריים התפלאו לגלות שהעולם המשיך במרוצתו. אחדים אף ניסו להיאחז באימרתו הכהה של הליל העוזב בכוח, רועדים למגע...

הזמן מטשטש הרבה פרטים. רגשות, ריבים ישנים, היכרויות. תנו לדי ממנו לחלוף, וגם החברות הקרובה ביותר יכולה להפוך להנהון מרוחק בין שני זרים עם עבר משותף. כשכבה גאולוגית שרק מומחה יוכל להבחין בה ולומר: כאן היה פעם הר של קרבה.

יש לי ספרים שיודעים כשאיני בסדר. מן המדף הם ניבטים אליי כשאני שב אל החדר, פושט מעיל ארוך, משליך צעיף על גב כיסא ביד רועדת ומשתרע על המיטה בבגדים מקומטים. בלאט הם מצקצקים זה אל זה, רשרוש דפיהם נופל על אוזניים עייפות. שוב, הם לוחשים כשאני נאנח, שוב הוא חושב עליה. כמה קשה...

פעם היו מלחמות בהן לחמנו באבנים. לאחר מכן למדנו את השימוש בחרב, ובמהרה המצאנו את הרובה וגילינו את האטום. כל זאת משום הפחד הקמאי שלנו מהמלחמה הראשונה, זו בה לחמנו במילים.