אי-אז, כשהייתי צעיר, האמנתי שהעולם תמיד יוותר במקומו ואני במקומי. עד שבאחד

מבעד לסדק דק בחלון חיי, אני מחליף מילים עם אנשים אחרים. אולם גם סדק דק יכול להיות חשוף מדי, אם אדם עומד עירום מצדו האחר.

השמש אינה מחייכת, היא אינה משקרת, או מלטפת. היא אינה קופחת בזעם, ואף לא מעניקה או מנשקת ברכות. השמש איננה אדם. ובימים ההם, את היית לי לשמש.

המרצה שלי לפיזיקה פעם השתכר ואמר על אהבה: זה מסע בזמן. כל פעם היא הפעם הראשונה, בכל פעם זו אותה אהבה.

כמה הוא מטריד, הזמן. אני יכול להשתיקו לשעה, ליום, לשבוע, בהסחות-דעת, באנשים. אך התקתוק בלתי-פוסק, ואני שומע צלילו באחורי ראשי, כגירוד...

אדם סופר דברים שקל לו לציין - את השנים שבילה עם אחר, את הזמן שחלף מאז שנפרדו. לעולם אינו סופר את הדברים הקטנים: נשיקות זעירות על הספה,...

שבע שנים הפכו אחת עשרה. פנייך דהו במחשבתי עם הזמן, הפסקתי לזכור אותך מדי יום. אט-אט אחרות מילאו את חיי, ואת נדחקת לפינה שבאחורי ראשי. כי...

אני מתגעגע לימים שבהם אטלס היה מונע מהעולם לנוח על כתפינו. זכור לי היטב הזמן ההוא, לפני ששחו. זה היה לפני שנים רבות, כשעוד היה אפשר להביט...

באוטובוס אתה משעין ראשך אל זגוגית החלון בעייפות. הנוף חולף לנגד עיניך בקצב אחיד, אך אתה אינך רואה. אינך בוחר שנה או תאריך לנסיעה, אלא...