על ראש המצוק עמדה אישה צעירה שפניה מהורהרים. היו אלה פנים שניכר עליהן כי בקלות היו יכולות להפוך עולצות, גם אם לא היו כאלה ממש ברגע זה. רוח נשבה בעוז סביבה, אך לא היה נראה שהקור או הגובה הטרידו את הצעירה. שרווליה הארוכים היו מקופלים, מכיס חולצתה המכופתרת השתלשל על שרשרת...

"אתה הופך כבד יותר עם השנים," העירה לי. היא דיברה אל שעון-כיס קטן שהיה תלוי בשרשרת כסופה ודקה מכיס חולצתה. מבט קרוב היה מגלה כי השרשרת מחוברת ישירות לחזה. "או שאולי תמיד היית כבד, ורק לאחרונה שמתי-לב?"

שעון-הכיס עטה ארשת עגמומית למראה. על אף שפניו היו בסך הכול חזית מחו...

לי הלכה לבדה ברחוב החשוך. שרשרת כסף עדינה השתרבבה מכיס חולצתה המכופתרת, ששרווליה היו מקופלים עד למרפקיה. ניכר היה שבקצה השרשרת היה מחובר פעם דבר-מה. אולי נשברה בה חוליה, אולי נקרע התופס המחבר שבסופה. עתה משקלה הרגיש חסר. 

קווקווים עדינים באזור פרק ידה משכו את עיניה. לי...

האנשים בבית-הקפה היו מוכרים למראה, כמעט. בכל מבט היה נדמה ללי שהיא מזהה אחד מהם. כאן אהוב ותיק, שם חבר שלא ראתה מזה שנים. אבל הסתכלות קרובה יותר הנחילה לה מפח-נפש בכל פעם מחדש. כולם היו זרים בסופו של דבר.

היא הייתה אישה בשלה בחולצה מכופתרת ששרווליה מקופלים עד למפרקיה....

ידה של לי ליטפה את פניו של שעון הכיס הזעוף למראה שהשתלשל מכיס חולצתה המכופתרת. הם צפו יחד בחלון הראווה. מעבר לו היו ישובים זוג צעירים על דלפק בר. פניהם היו מופנות אל החלון, אך נדמה שאינם רואים את לי כלל.

הצעירים צחקו, שתו, החליפו מבטים פלרטטנים ואף נגעו בעדינות שהפכה פ...

הערב היה צלול ונקי, מואר בחצי לבנה. האוויר היה חמים והרחוב שקט, על אף שבמרחק ניתן היה לשמוע המהום קלוש של חיים. אולי צחוק שניתז מקירות בניינים, אולי חיוך רם דיו להגיע עד אוזניים. באוויר עמד ריח של תשוקות חדשות. היה זה לילה לנעורים.

האישה שהלכה ברחוב השקט כבר לא הייתה נ...

"ידייך ודאי עייפות," אמר שעון-כיס קטן ועתיק למראה. הוא נח באחיזתן האיתנה של זוג ידיים קטנות. הללו לפתו אותו בכוח רב, לא מרפות לרגע. בעלת הידיים הייתה אישה צעירה שעיניה הכהות נחושות ופיה עדין ויפה. היא הייתה קטנת-קומה וצרת-מבנה, ולבושה שמלה פרחונית שחשפה זוג רגליים שזופ...

ערב. השמש כבר הצטמצמה לכדי פס אחרון של אור, צבע השמיים החל הופך מאדום לשחור. בגן ילדים ישבה אישה צעירה על ספסל והחזיקה את הזמן בין שתי ידיה. צורתו הייתה צורת שעון-כיס קטן שמחוגיו עייפים וזגוגיתו העתיקה בוהקת בקדרות. ידיה של האישה הצעירה היו קפוצות סביבו בכוח, מסרבות...

אישה צעירה ישבה בפינת בית-הקפה, כוס משקה מהביל בידה. היא הייתה לבושה חולצה מכופתרת, אשר מכיסה הקדמי השתלשלה שרשרת דקה. אל השרשרת היה מחובר שעון-כיס קטן, מחוגיו הקודרים כבדים למראה. גם האישה גם השעון, צפו בקבוצת חברים קטנה הסובבת שולחן יחיד. 

ארבעה גברים ושתי נשים מנתה...

האהוב שלה הלך והתפרק. לי ידעה זאת, היא מצאה חתיכות שלו לאורך הדרך הארוכה שעשתה. גם היא החלה מתפוררת. הגעגועים שבתוכה, שהרחיקו את הבדידות, התדפקו על גופה מבפנים, מבקשים לפרוץ החוצה. לפרקים היה נדמה שכל איבר בגופה מתגעגע ברגע אחר, פעם היד למגע מוכר, פעם העיניים למראה אה...