דרום העיר

ברחוב אלנבי ניגש אליי אדם זר, צועק משהו בשפה שלא הבנתי. נרתעתי לאחור, חושש שהוא ערבי. לא כי יש לי בעיה עם ערבים, אלא כי לימדו אותי קודם כל לפחד ורק אז להבין שכולנו בני-אדם. לא כל שחור שתפגוש בדרום העיר הוא נרקומן, לא כל ערבי הוא רוצח בפוטנציה. ידעתי את זה מצוין, זו פשוט התגובה האוטומטית, זו שעליה קודם צריך להתגבר ואז להמשיך במבוכה עם החיים. הוא ראה שנבהלתי ומיהר לחייך ולהרים ידיים כדי להראות שהכול בסדר. חייכתי חזרה, מוכן לברוח. אם אני הייתי רוצח, קודם כל הייתי מחייך כמו שהוא חייך.

הוא דיבר שוב, והפעם זיהיתי שמדובר בצרפתית. עניתי באנגלית: אני לא יודע צרפתית.

עברית? שאל במבטא כבד.

אמרתי: בטח עברית.

איזה מזל, אתה הראשון כאן שמתייחס אליי, אמר בקול נלהב והחווה לרחוב הריק. עורו היה כהה למדי ועיניו עמומות. הוא הרים צרור מפתחות אל מול עיניי: תקשיב, נתקעתי כאן בחניון עם המרצדס שלי. יש מצב שאתה עוזר לי ולחברה שלי לצאת?

כן, למה לא, עניתי בהקלה. אז לא רוצח ולא נרקומן.

יופי, פשוט נתקענו בלי דלק כמעט ואנחנו צריכים להגיע לנתניה. יש לך כמה שקלים לעזור לנו? אני אוסף כאן קצת קצת מכל מי שעובר, אמר הגבר בעל המבטא.

נאנחתי: כמה חסר לכם, עשרים, שלושים שקל?

כן, משהו כזה.

זה לא הרבה, אתה כבר תקוע כאן הרבה זמן, הא?

בדיוק, אמר הגבר הזר: בדיוק. אף אחד לא מתייחס אליי. אתה הראשון בשעתיים האלה. ישר ראיתי עליך שאתה אדם טוב.

כרכמתי פניי בצער: הלוואי והייתי יכול לעזור לך, אבל יש עליי רק שמונה שקלים...

לא, אל תדאג. גם שמונה שקלים זה טוב, מיהר לומר: אני אאסוף את השאר לאט לאט. אפילו אתן לך את המספר שלי, שתדע שאני לא מרמה אותך.

איזה תאסוף, תהיה ריאלי, אמרתי והחוויתי אל הרחוב: תראה, אין פה אף אחד. וגם אם היה, הם לא היו עוצרים לעזור לך. אתה לא מכאן, אז אתה לא מבין איך זה אלנבי. שמע לי, לנתניה לא תגיע אפילו עד מחר בקצב הזה.

בבקשה, רק שמונה שקלים. אני ממש בטוח שזה יעזור, ביקש.

ביטלתי אותו בתנועה מנפנפת: אין לך סיכוי. אתה טיפוס נאיבי. אל תדאג, אני יכול לעזור לך. אתה מבין, אני תקוע פה גם, ואני רק צריך עוד שלושה שקלים למונית שירות לרמת אביב. לך בטח יש שלושה שקלים, נכון? אז תן לי אותם, אני אסע הביתה, ואז אחזור לכאן עם הרכב שלי כדי לעזור לכם להגיע לנתניה.

הזר פסע צעד אחד לאחור מבלי משים אל מול שטף הדיבור שלי: לא, תבין, אני... חברה שלי...

מה אכפת לך? לחצתי: זה שלושה שקלים. אתה חושב שזה מה שיביא אתכם לנתניה? לי יש פתרון שעוזר לכל הצדדים.

לא אבל-

הוא פסע עוד צעד לאחור. המבטא הצרפתי נעלם משום-מה.

פסעתי קדימה אחריו: אמרת בעצמך שאני נראה בחור טוב. אתה יכול לסמוך עליי. נחליף מספרים כדי שתוכל להתקשר אליי ולומר לי איפה אתם.

הזר הביט ימינה ושמאלה בחוסר-אונים. חייכתי אליו בשמחה והוצאתי את הטלפון.

לא כעסתי כשהוא הסתובב וברח. באמת צריך להיזהר מנוכלים בדרום העיר. רק חבל שהוא הפיל את המפתחות למרצדס, עכשיו באמת אין לו סיכוי להגיע לנתניה.