הבגידה
תמיד אומרים לך להיזהר מבגידות בתוך קשר, אבל איש לא מזכיר את הבגידות בזיכרון של אחד. את התחושה הזרה, המזוהמת, הנלווית למגע בגוף חדש. את הטעם המר על הלשון כשמילים שהבטחת נלחשות באזניים שונות. הרגע שבו העתיד והווה שהיו שייכים לזוג הופכים בסך הכול לעבר משותף.
איש לא מדבר על כך שבשביל הסיכוי לאחוז באפשרות למשהו חדש, אין ברירה אלא להרפות מאהבה קודמת. ואיזה מין סחר זה, להחליף אהבה בסיכוי? ולמה תמיד עליך לשלוף אותה בכוח מתוכך בעצמך, להיות גם המנתח וגם המנותח, כשההרדמה היחידה היא משקה, שתמיד פג לפני שהניתוח מסתיים?
