הבירוקרטיה הזעירה של החיים

הבירוקרטיה הזעירה של החיים מורכבת משיחות נימוסין, מהצורך למסך ולהסתיר רגשות במקום להביע אותם. היא מכסה את הלב וחוצצת בינו ובין העולם. כדי שלא יפגע, ולא ייפגע, שינשום מבעד לשקית ניילון, וינשק דרכה, ויתרגש דרכה. כך בטוח יותר. כולה ברכות יום הולדת שאינך מתכוון אליהן, הודעות בחגים שלעולם לא היית שולח. הצורך לומר דבר אחד ולא את האחר. שמירת הבעה.

לפעמים, הבירוקרטיה הזעירה של החיים עוטפת גם את המוות, בהספדים שלאיש אין כוח להאזין להם, בהבעת צער של מס שפתיים. לפעמים היא מתגנבת ממש לתוך מצבות, לימי אזכרה, אפילו לזיכרונות, מעגלת פינות, מחליקה פגמים, הופכת את המת למעט פחות אנושי.

מפני שלבירוקרטיה לא אכפת מאנשים, היא טפיל המתקיים על גבם, אותו הם יכולים להסיר בכל עת, אך אינם עושים זאת, מפאת הפחד שאז יאלצו להתמודד עם החיים ממש, ולא עם כל התנועות הפעוטות המסתירות אותם.