מה שהלך לבלי שוב

פרטי זיכרון אובדים לי מדי יום. אני נאבק להישאר זוכר, אבל כל מחשבה ארוכה מדי טומנת בחובה מעט שכחה. די זמן חולף, ולפתע אינני יודע מהיכן היא הגיעה, או אילו תהפוכות עברה בדרך עד לצורתה הסופית. רק האופן שבו אני תופס אותה כעת נשאר, וגם זה, לפעמים נעלם.

קורה שאני מזהה פרט שחמק מזיכרון נושן, ואוסף אותו אליי חזרה. אבל גילוי האבדה רק חושף את קיומן של שלוש-ארבע נוספות. פאזל שחלקיו רק מלמדים עד כמה הוא חסר. ואלה הדברים שידוע לי שהלכו לאיבוד. אינני רוצה לחשוב על אלה שהלכו מבלי שהבחנתי, ולעולם לא אדע שוב.