סוף כל הדברים
בסוף כל הדברים, ישב האיש שחי חיי נצח והרהר בימים שהותיר מאחור. מרביתם היטשטשו עתה, כאילו הזמן העביר אגודל שמנוני על קווי המתאר שלהם ומרח אותם יחד. תחילה עוד היה ניתן להבחין אילו שנים היו טובות או רעות, אך עתה גם אלה נצרפו לתקופות, מרביתן אפורות יותר או פחות, המרמזות על שיאים ושפלים אותם לא הצליח לזכור. הוא בילה נצח קצר בניסיון לדוג פרטים, אך מרבית חייו חמקו מפניו בבריכה עכורה שאליה לא ניתן עוד לצלול. ואף על פי כן, את שמות האנשים שאהב הצליח לדלות ללא קושי. כמה ימי הולדת חגג עמם, כמה לילות שלא נועדו להסתיים לעולם. הכוכב האחרון כבה בשמיים, אולי היה זה יום ההולדת של אחד מהם, ממש הלילה. אולי שלך. האיש שחי חיי נצח חייך והחליט שכך היה.
