עולם הדמיון
אם קיים דבר בלתי-גשמי בעולם שאינני מסוגל לחלוטין להסביר, הרי זה עולם הדמיון. לא רק את הפרטי, השייך לאדם יחיד, אלא זה שחולקים עם אחרים. ויש לו צורות מרובות ושונות. קיים העולם שאדם אחד בורא בספר והאחרים מאכלסים בסיפורים ובהרפתקאות עם הזמן. יש אחר, שבוראים במיטה, ודורש שני אנשים היודעים להחליף מילים מתובלות מבט, ללא בושה או חשש. יש כזה שנוצר בין אנשים המאמינים במטרה משותפת, המסוגלים לברוא עולם עתידי אפשרי, חזון ההופך מציאות.
דבר פלאי! כולו מילים, מחשבות, רגשות ותקוות. הוא מתקיים בנפרד מכל אדם לחוד, אך יחדל אם כל האנשים החולקים אותו ייעלמו, או ישכחו קיומו. אולי לכן אני מבלה שנים מחיי בניסיון להפוך לחלק ממנו בעצמי. אולי זו הסיבה שאני כואב את כל הפעמים שבהן נשכחתי, וחלק ממני חדל מלהתקיים. ובמיוחד את אלה שבהן שכחתי את עצמי. כי בכל סוף שורה קיים עוד ממני שלא היה יכול להידחס לתוך גבולות הדף. כן, גם בזו, וכבר אני נמלא צער, וכבר אני יודע שתכף אשכח את הדברים שעוררו אותו.
