שינה מלאת חלומות
חלמתי בלילה שינה מלאת חלומות. חלמתי שאני שוב בארץ אחרת ועוד יש לי זמן לבדי למכביר, והשמיים היו קודרים, הימים אפורים, וכולם התמזגו לשגרה שבה יכולתי לבלות את חיי. חלמתי שאני שוכב במיטה של אישה, זרה ויפה, הלהוטה אחריי, ותוהה בלבי אם אין זו בגידה, אף שלא היה לי באיש לבגוד, רק ברעיון, או תחושה מנקרת. חלמתי שאני פוגש אהבה ישנה, שמראיה פעם היה כה מכאיב, אך בחלום שנינו חייכנו, התחבקנו בעוז, ולפתע הבנתי מדוע בחרה בגבר אחר על פניי. אפילו לי, בחלום, הבחירה נראתה הגיונית. וכך כל הלילה, חלום רדף חלום, ולא רציתי לקום. אף שלא כל החלומות היו טובים, ולא כולם נעימים. וככל שהחלומות התרבו בי, כך עולם הערות משך בי פחות. ואילו הייתי יכול, הייתי נותר ישן, ככל הנראה, אך המציאות אחזה בי בידיים גסות, ולא שחררה עד שפקחתי עיניי. אולם בעודי יושב כאן, עודני מקווה. אולי חלק בי נותר שם, באמת. ובלילה הבא, אמצא אותו שוב. אספר לו מה הביא הבוקר הפעם, ומה הן דאגות המחר, ואניח לו לטוות את קורי חיי לימים שכלל לא היו.
