האושר
בערב נתקפתי געגועים לחיים אחרים. בלילה כבר כמעט והכריעו אותי, וחשבתי שעד הבוקר ודאי אמות מרוב צורך. נרדמתי במקום למות. בבוקר, המשכתי לישון ונמנע האסון. לקראת צהריים, התעוררתי, קצת מאושר. היה לי טוב, חשבתי הרבה. שתיתי תה לבדי בבית קפה בשכונה. חזרתי הביתה לאישה ולכלבה. כתבתי עוד פסקה, שתיים, שלוש, וקיוויתי שכך יראו כל החיים מעתה ועד עולם. לפנות בוקר, תהיתי מה הטעם בחיים הללו. נרדמתי כשהגיע האור, לפני ששלחתי יד בנפשי. התעוררתי בצהריים, שמח מהתפוקה של אתמול. בלילה התעוררו הספקות. וכך הימים ממשיכים, בין החוסר והשפע. ואני רק מקווה שבסופם אתעורר ואסתכל לאחור, ואחשוב שהייתי מטופש ודואג, שהיה יותר טוב מרע. וגם אם לא יותר, בהכרח, אז לפחות הטוב היה שווה את הרע. טוב 'טוב' יותר ו'רע' נסבל. עניין של איכות, לא רק של כמות. ממרחק זה יהיה מאוד ברור. ובערב, אפוף מחשבות, אתקף געגוע לחיים הללו, שיראו פתאום כל כך אחרים. כך בדיוק.
